קווי המתאר של ההרצאה החמישית בסדרה מצורפים כאן לעיונכם.
נבקש להזכיר ולהדגיש שמטרת ההרצאות אינה להציע טיפול עבור הסובל מפסיכוזה, כי אם לאפשר לחי לצידו אפשרויות נוכחות חדשות.
אנו מקווים שההאזנה לצד הקריאה יאפשרו בהירות נוספת של התכנים הרגישים והמורכבים.
✤
פתחנו את הערב במפגש שעסק בחוויה המורכבת של החיים לצד אנשים המתמודדים עם פסיכוזה, עם התמקדות בהיבטים פסיכו-דינמיים של חווית השיגעון והשלכותיה על הסביבה הקרובה. בדברים שלהלן נסכם בקצרה את הנקודות המרכזיות שהועלו בהרצאה, ונציע מבט מאורגן וברור על הנושא.
הצגנו את הקריטריונים לאבחנה הפסיכיאטרית (DSM, ICD) של פסיכוזה לעומת סכיזופרניה. הודגש כי פסיכוזה היא מצב זמני ואפיזודי המאופיין בתסמינים חיוביים (דלוזיות, הלוצינציות ואי-קוהרנטיות) ושליליים (נסיגה חברתית, ירידה במוטיבציה וביטוי רגשי דל). לעומת זאת, סכיזופרניה מוגדרת כמחלה כרונית שבה הפסיכוזה מופיעה שוב ושוב ופוגעת בתפקוד באופן ממושך.
לאחר מכן, הרחבנו על האבחנה הפסיכודינמית (PDM) של פסיכוזה, המתוארת כארגון אישיות פסיכוטי. הפסיכוזה נתפסת כהגנה רדיקלית של הנפש. מטרתה להתרחק ממפגש עם מציאות פנימית כואבת ובלתי נסבלת. המנעות זו גוררת את הנפש למלא את החלל הנרטיבי באמצעות יצירת מציאות חלופית, ביזארית, סגורה ונוקשה. מצב זה מאופיין בכשל חמור של בוחן המציאות ובהפעלת מנגנוני הגנה פרימיטיביים, ובראשם הכחשה והזדהות השלכתית (דוגמאות בהרצאה).
ניסינו להבין את מקורות הקריסה לאירגון אישיות פסיכוטי (אטיולוגיה). לשם כך נגענו בקצרה בהסברים שהציעו מספר הוגים מרכזיים. הזכרנו את הקושי במעבר מהעמדה הסכיזופרנואידית לעמדה הדפרסיבית (PS –> D) לפי קליין; את כשל ההיחלצות מהמשוואה הסימבולית לפי חנה סגל; את כשל המיכל להכיל את המציאות ואת ההתקפות על החשיבה לפי ביון; ולבסוף הזכרנו את ההתמוטטות שלא נחוותה והכשל בהחזקה לפי וויניקוט. כל אלו מצביעים על המקורות המוקדמים של השיגעון ומתנקזים לכשל בהתפתחות העצמי ובגיבוש האני.
המחשנו את תהליך היווצרות הלוצינציה: האדם מזהה מציאות חיצונית מאיימת כחלקים פנימיים שלו. החוץ נכנס פנימה כגורם מפחיד, מסוכן ומאיים. גרעין העצמי הלא בשל דיו אינו מסוגל להיות במגע רגשי-חווייתי עם הגורם המאיים שנכנס פנימה. על מנת להגן על עצמו, הוא נאלץ לסגת אחורה בתוך המרחב הפנימי של עצמו, ומצמצם את העצמי שלו לכדי נקודה צרה. בשלב זה נוצר בלבול חריף בין הפנים לחוץ. זאת משום שהעצמי שנסוג פנימה, מזהה כעת את הגורמים המאיימים שהפכו להיות פנימיים, כחיצוניים. כך, למשל, קול מפחיד מן החוץ שנכנס פנימה, עשוי לקנות שביתה בעולם הפנימי ולהמשיך להדהד במעגל סגור – כקול חיצוני אל מול העצמי הפנימי, שהצטמצם.
ברמת הטיפול הדגשנו את חשיבות השילוב בין טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), המתמקד בהפרכה עדינה ומדורגת של תפיסות שווא, באמצעות שאלות קונקרטיות (דוגמאות בהרצאה) לבין טיפול פסיכודינמי עדין, העוסק דווקא באישוש החוויה הרגשית של המטופל כמייצגת התמוטטות שהיתה ולא נחוותה (דוגמאות בהרצאה). שילוב זה עשוי לאפשר התבוננות עדינה משותפת במשמעות הרגשית העמוקה של התסמינים הפסיכוטיים. המטרה בסופו של דבר הינה לסייע למטופל להיפגש בהדרגה עם החוויה המקורית, שאותה הפסיכוזה נועדה להסתיר.
לסיום, תיארנו את החשיבות העצומה של הסביבה הטיפולית, שהיא סביבה יציבה, בטוחה וצפויה. האדם הפסיכוטי הוא רגיש באופן קיצוני לסביבתו, ולכן ההקשבה אליו צריכה להיות פשוטה, מדויקת, ותחומה בזמן. ההמלצה היא להימנע ממטרות גדולות ולהיזהר מאווירה של טוטאליות. במקום זאת נציע להתמקד בהתערבויות קטנות, תחומות ומדויקות, עם הקשבה עדינה ולא מתערבת, ועידוד לעשייה מוגדרת וממוקדת.
הבנה עמוקה של הרגישות הגבוהה והחשיפה הקיצונית של האדם הפסיכוטי, לצד סבלנות ודיוק בטיפול, מאפשרות יצירת מרחב מיטיב הן לאדם המתמודד והן לאנשים החיים לצדו.
לפניכם ההרצאה החמישית לצפיה אישית:
