מאז ימי פרויד אשר דיבר אל לא מודע אחד שמופנה אל זולתו, והתפעל מדיוקה וממסתוריותה של התקשורת הלא מודעת, נעה הפסיכואנליזה יותר ויותר לעבר חקירתו של טיב החיבור בין נפשות שמתחולל במפגש הפסיכואנליטי. אולם למרות הממד התקשורתי המרתק שגילה, פרויד בחר להתמקד בלא מודע של היחיד. בחקירותיו, הוא נתקל בחסם מעורר אימה, שאותו כינה יצר המוות. כך הבין את הנוקשות, ולעיתים ההרסנות שגלומה בקושי להגמיש מבנים פנימיים. שאלת כפיית החזרה, העומדת בלב עניינה של הפסיכואנליזה מראשית דרכה, המשיכה להיות חיה וכואבת. האם נוכל להתמיר את העבר המתעקש לחיות בנו כהווה מתמשך? החיפוש אחר נקודת משען ארכימדית נמשך.

אסכולות רבות ושונות הוסיפו לחקירה ולמאבק בכבליה של הנפש על ידי שימת המפגש הלא מודע במוקד מחקרן, וחרגו מפרדיגמת העולם הפנימי של האדם היחיד על הפנטזיות שלו, מכאוביו ויצריו. היו אף שחרגו מ"פסיכולוגית שני האנשים" אל עבר הנחה של התמזגות נפשות (קוהוט, ויניקוט על רגרסיה, קולקה, אשל) או שדה נפשי משותף (מרחב המעבר של ויניקוט, או תיאוריות השדה – אוגדן, פרו, בראון). מכיוון נוסף, היו שניסחו תנועה אל עבר מפגש עם אמת מוחלטת של הפגישה או של האנושי (ביון) או אל לא מודע קולקטיבי (יונג).
לבסוף, היו גם תיאוריות שהציעו מחשבה על חריגה אל המפגש עם האחר המוחלט, זה שמעבר לאנושי. בכך, הצטרפה הפסיכואנליזה אל חיפוש אנושי עתיק יומין אחרי המשמעות העמוקה הטמונה בחיי האדם על ידי מפגש עם הממד החורג מן האדם. ואולם, היתה זו רוחניות פסיכואנליטית. הרהורים אלו התקיימו תמיד בד בבד עם טבילה בחזרה אל המעשה הטיפולי וחשיבה על הניסיון הקליני ומתוך מחויבות לקליניקה, לפרקטיקה ולעקרונות הפסיכואנליטיים - ראייה שלה מחויב המסלול.

המשותף לכל נקודות ההשקפה הללו הוא ההכרה בחשיבות המפגש והחריגה מהאישי או אפילו מהבינאישי כדי לקדם טרנספורמציה עמוקה. עם זאת, מדובר באסכולות רבות ושונות עם מגוון השקפות על אופי המגע הנפשי הנוצר. מגוון הקולות הללו הוא מעשיר ויקר ערך ומאפיין את אופייה רב הפנים של החוויה האנושית. האתגר והיעד שאנו מנסחים כיום הנו לאגד ולאסוף את חלקי הרוח המפוזרים בקרב הוגים וכתבים אנליטיים שונים, ביניהם מרכזיים וקלאסיים כמו גם בקרב כאלו אשר נדחקו לשוליים.
מטרתנו במסלול היא ללמד, לחקור, ולכנס את החשיבה על הקולות השונים והמגוונים הללו בתוך הפסיכואנליזה, כדי לקיים ביניהם דיאלוג מפרה ומעשיר אשר קלינאים יצמחו בתוכו. כל זאת על מנת לפתוח אפשרויות חדשות עבורנו ועבור מטופלינו – להתחדש, לצמוח ולנוע. שהרי כידוע, ייחודה של הרוח, מעצם הגדרתה, הנו התנועה.
המסלול מציע שלוש שנים של הכשרה תיאורטית ומעשית. קורסים תיאורטיים, סמינרים קליניים בכל סמסטר וסדנאות העשרה ייחודיות בתחומים משיקים בכל שנה, ביניהן פילוסופיה דיאלוגית, גישות המייצגות חיבור גוף-נפש-רוח, בפסיכואנליזה ובתורות נפש ורוח שונות ועוד. נוסף על הלמידה העיונית נתרגל ביחד גם פרקטיקות חווייתיות אשר תעודתן הנה שימושית יותר.