'דריכות', 'התכווצות', 'קבעון', 'חזרתיות', 'נוקשות'. מונחים אלו מייצגים חוויה שכל מטפל מנוסה מכיר היטב. נקודת המוצא של התוכנית רואה בפחד מהתמוטטות (וויניקוט, 1963) את מקורות הכאב הנפשי האוחז בעקשנות ומסרב להרפות. טראומה.

המצבים המנטליים הקשים אינם מצומצמים לפסיכוזה בלבד. הנפש האנושית נוקטת באסטרטגיות שונות ומגוונות על מנת להתגונן מאותה 'אימה ללא שם' (ביון, 1964). פרויד עצמו, לאחר קרוב לשלושים שנים של כתיבה ופרקטיקה טיפולית, טובע את מונח 'התגובה הטיפולית השלילית' (1923), אשר מייצג התנגדות חריפה ביותר לטיפול.

זהו המקום בו אנו, כמטפלים נפגשים עם מטופלים אשר "כל פתרון חלקי, שראוי היה להביא שיפור או היעדרות ארעית של הסימפטום - והוא אמנם מביאם אצל אחרים - אצלם הוא גורם חיזוק-לשעה של חוליים. מצבם בשעת הטיפול הולך ורע תחת להשתפר" (עמ' 163).