סופיות, אל-סופיות ופסיכואנליזה
רקע
1. במשך שנות הלימודים נחשפנו לגישות תאורטיות וקליניות מגוונות ועשירות, לעתים מוסיפות ומרחיבות אחת את השניה, לעתים סותרות ומתנגחות. באופן טבעי, רוב הסתירות, בתיאוריה כמו גם בטכניקה, מתרחשות במרחב שבין ההוגים השונים. אך אנו זוכרים היטב שסתירות לא מעטות, לא פעם גם כבדות משקל, נמצאות גם בתוכי היצירה של ההוגים, בראשם פרויד עצמו.
אם לציין כמה דוגמאות, נזכיר את תיאוריית הפיתוי הראשונה לעומת השניה, תיאוריית החרדה הראשונה לעומת השניה, תיאוריית הדחפים הראשונה לעומת השניה, טופיקה ראשונה לעומת השניה, ועוד ועוד. זוהי כמובן רשימה חלקית ביותר.
כעת, אם נוסיף את הפערים בין התיאורטיקנים האנליטיים, נמצא את הרשימה הולכת, נפערת וגדלה: חלקם יטענו שבראש ובראשונה יש לטפל בדחפים של המטופל, אחרים ידגישו את יחסי האוביקט, או אולי את כוחות האגו. או שנתמקד דווקא בגרעין העצמי? ומה חשוב ממה? לבסוף, נצרף לעגלה את הפערים בין האסכולות השונות – קוגניטיבי, התנהגותי, אקזיסטנציאליסטי, אדלריאני, יונגיאני, נארטיבי, דינאמי – הרי שהיקום שלנו כבר מתרחב ומתפשט למימדים עצומים יותר ויותר.
2. לשמחתנו (?), הלך הרוח ה'אנטי-הדרתי' אותו אנו נושמים מאז תנועת האנטי-אידאולוגיה הפוסט מלחמתית מביא אותנו כיום לראות בגיוון ובסתירות מימד של עושר וברכה. ההוא צודק, וגם ההוא, והוא גם, וכל אחד בעיתו ובדרכו, וכל המרבה גוונים הרי זה משובח.
3. אנליזה: עבור הסמסטר הקצר שלפנינו הצבתי לי ולנו משימה שאפתנית למדי – לנסות לעמוד על חלק הארי של הסתירות וחילוקי הדעות המרכזיים המתקיימים בתוך ובין ההוגים השונים.
4. סינטזה: בד בבד עם הלמידה, ננסה להציע כיוון ראשוני למבנה תיאורטי חדש ודחוס, שעשוי לאפשר אינטגרציה מפתיעה וראיה של הגיוון הרב הקיים כצדדים של גרעין אחד.
5. על מנת להמריא בלמידה, יהיה עלינו להשאר צמודים לטקסטים, לעיתים המורכבים לקריאה, שיועברו אליכם בין המפגשים. זו האחריות של כל אחד מכם על עצמו – ולטובת כל החברים בקבוצה. אחד שלא קרא, מכביד את ההמראה של כולם. נא לתשומת לבכם.
פירוט
להלן רשימה של נושאים ומקורות בהם נעסוק במהלך הלמידה המשותפת שלנו במשך הסמסטר:
1. פנטזיה או מציאות.
האם מקורה של פגיעה נפשית הנו אירוע (פיתוי!) ממשי שהתחולל במציאות החיצונית – אובייקטיבית? או שדי במציאות פנימית קונפליקטואלית וסוערת כדי לחולל תגובה טראומטית?
וכיצד מתעצבת מערכת היחסים בין פיתוי – נוירוזה – והדחקה?
קריאה
I. לקרוא את פרויד (קינודוז, ז'.מ.), עמ' 33-35.
II. אוצר המילים של הפסיכואנליזה (לפלאנש, ז'. ופונטאליס, ב.), עמ' 602-607.
III. יסודות חדשים עבור הפסיכואנליזה – הפיתוי הראשיתי (לפלאנש, ז'.), עמ' 151-161.
IV. היסטריה (בולאס, כ.), עמ' 127-142.
עיון
כך או כך, פנטזיה או מציאות, הצד השווה הנו שהמפגש עם המיניות מחולל טלטלה עזה, מהסוג שמשאיר חותם ומשנה לנצח את 'חוקי המשחק' ('הפיתוי מחולל בהלה מינית', עמ' 604 במקור II). ויש שיטענו שזהו החידוש המשמעותי ביותר של פרויד, שזכה כמובן לחיצי ביקורת, דחיה, לעג וזלזול מאז ועד היום.
וכל זאת על שום מה, בעצם? מה יש במיניות שכל כך מרעיד את אמות הסיפים?
2. על החיים ועל המוות.
מי זה שמוציא אותי מהמיטה לעוד יום חדש בכל בוקר? ומיהו שמנהל את בחירותיי הלא-מודעות מאחורי הקלעים – האם זהו דחף העונג שאינו יודע שובע ותמיד מוכן לעוד? או שמא עמוק תחתיו, חרישי ומוסווה היטב, חותר דחף המוות ההרסני?
קריאה
I. לקרוא את פרויד (קינודוז, ז'.מ.), עמ' 192-199.
II. אוצר המילים של הפסיכואנליזה (לפלאנש, ז'. ופונטאליס, ב.), עמ' 208-216.
III. לראות ולהיראות (שטיינר, ג'.), עמ' 208-221.
IV. תקוה ופחד בפסיכואנליזה (מיטשל, ס.), עמ' 200-226.
עיון
"המהפך של שנות ה- 20" הותיר את נאמניו של פרויד נבוכים ומבולבלים. המוניזם (במקרה זה הדחפי), שאיפת העל של התיאוריות הגדולות כולן (פיזיקה, כימיה, ביולוגיה) – הומר בידי זה שלחם עליו נחרצות ולא היסס לוותר על מיטב תלמידיו שחלקו עליו בסוגיה זו – לדואליזם.
מדוע חזר בו (ו'הרס' לעצמו)? מה ההכרח שדחף אותו לקעקע מבנה תיאורטי מוניסטי מבוסס, בעל עקביות לוגית משכנעת, שבסופו של דבר אף התקבל על-ידי ממשיכי דרכו?
והאם נוכל להציע מבנה מוניסטי חלופי, שיכולל בתוכו את שני הדחפים ההופכיים, כמתפצלים משורש אחד?
3. הם או אני.
מי הוא שיצר (וממשיך לייצר) את הכאב שלי – ההורים שלי או אני עצמי? והמפתח לריפויי היכן נמצא – אצל האובייקט ה(לא)אחראי או אצלי?
קריאה
I. אדיפוס ומעבר לו (גרינברג, ג'.), עמ' 85-92. [מקור באנגלית]
II. הפסיכואנליזה אחרי פרויד (נוי, פ.), עמ' 375-392
עיון
כחלק מהנטיה שלנו להבין ארוע בהווה מתוך התבוננות אינסטנקטיבית ברצף ההתרחשויות שהוביל אליו, גם בטיפול, מושקעים מאמצים רבים באיתור ושחזור של מערכות יחסים משמעותיות מן העבר (ארכיאולוגיה). האם האובייקט הארכאי הוא האחראי על מצבי כיום? ואולי מקור קשיי הוא בכלל בי עצמי, והשינוי הנתבע הנו תוך – ולא בין אישי?
אבל רגע, מה זה משנה מהו 'מקור' הקושי? ההווה, כפי שהוא, הנו בעצם טבעו המשך ישיר של עבר כלשהו, שהיה הטביע חותמו, ונגוז. העבר עשוי לקבל את הכינוי 'סביבה' (אובייקט/הם) או לחילופין 'תורשה' (סובייקט/אני). כך או כך, הנני ניצב כיום מול תוצאותיו של אותו עבר באשר הוא. ניצב ונדרש להביע עמדה מולו, להיות מישהו לנוכח ההווה שהוא כבר.
ואם העבר שלי, יהיו מקורותיו אשר יהיו, הופך בכל רגע להווה שלי, כלומר ל-אני, אז מי הוא שאמור להתייצב מולו? כיצד?
האם בכלל ניתן.
4. חרדת פרידה או אי-פרידה.
נהוג לחשוב שהחרדה מריחוק ונפרדות, ובשיאו – הפחד להינטש – הנו מהעוצמתיים ביותר, בין היתר עקב ההכרח ההשרדותי באובייקט בראשית החיים. אולם, האם יתכן שהחרדה הנה דווקא מקרבה?
קריאה
I. עכבה, סמפטום וחרדה (פרויד, ז.), עמ' 85-92.
II. לקרוא את פרויד (קינודוז, ז'.מ.), עמ' 224-230.
III. רעיונות מנחים לפסיכואנליזה עכשווית (גרין, א.), עמ' 195-200.
עיון
הפער בין הבנת החרדה כנשענת על ריחוק מאיים ('תיאוריית חרדה ראשונה') לעומת האפשרות שמקורה הנו דווקא הקרבה המאיימת ('תיאוריית חרדה שניה') מותיר את הקלינאי עם כיוונים שונים, ובמקרה זה אפילו הפוכים. מן הסתם, לכל אחד מהרעיונות מקום וזמן בהם הוא רלוונטי יותר.
ננסה לבחון כיצד המסגרת התיאורטית החדשה עשויה לארגן את החרדות השונות, ונוספות, תחת מבנה קוהרנטי יציב אחד.
להלן המחשות נוספות – נפתח אותן בהתאמה להספק של הלמידה:
5. חוויה או תפקוד.
מהי הגדרת הבריאות הנפשית – תחושה עצמית נעימה של היות מוערך ואהוב? או ניהול חיים ברמת תפקוד גבוה במציאות?
6. רגרסיה או החזקה.
האם זה שאאפשר למטופל להשליך עלי ולהעביר כלפי את עולמו הפנימי הילדי והינקותי יסייע לו לתקן כך חלקים קדומים פגועים? או שעלי להציב גבולות מחזיקים ברורים על מנת שלא יתפרק עוד יותר ממה שכבר?
7. ניטרליות או הדדיות.
האם אני 'מלכלך' את ההעברה ומפחית מערך הטיפול בכל פעם שמשהו מהסובייקטיביות שלי כמטפל נחשף? או ששיתוף אישי מותאם של המטפל עשוי דווקא להיות גורם מחבר, מרגיע מלמד ומרפא?
לצד דיון בסוגיות לעיל נשזור עיון במספר מקורות שיהוו בסיס להצעה תיאורטית מאגדת:
1. מהי תיאוריה (בולאס, כ.), עמ' 351-363. בתוך: המקראה של כריסטופר בולאס.
2. מצע הנפש (אוגדן, ת.) עמ' 36-51.
3. נסיון להגדיר את התגובה הטיפולית השלילית ולפרקה (פונטאליס, ז'.ב.), עמ' 142-161. בתוך: אנתולוגיה של הפסיכואנליזה הצרפתית.
4. הפילוסופיה ואידאת האינסוף. (לוינס, ע). בתוך: קריאות תלמודיות חדשות.
אמת רגשית שמעבר לשפה. פסיכואנליזה, פילוסופיה ומיסטיקה יהודית
