המרחב הפוטנציאלי שבין תינוק לאם, בן ילד למשפחה, בין יחיד לחברה או לעולם, תלוי בהתנסות המביאה לאמון. אפשר לראות בו דבר מקודש ליחיד, שכן זה המקום שבו היחיד חווה חיים יצירתיים. (וויניקוט, משחק ומציאות, 1971).

לקורא התמים, זה שלא התוודע עדיין לחשיבתו המקורית של וויניקוט, מילים אלה עשויות להיראות חידתיות ולא די מובנות.

יהיה זה מופרז לומר שהן לוכדות את כל התורה כולה, אך ללא ספק הן מחזיקות בתוכן קשרים, ישירים יותר ופחות, לרבות מתובנותיו החשובות, שהתבססו היטב בפסיכואנליזה ושמרו על מעמדן הקנוני עד ימנו אנו. למעשה, ישנה הכרה רחבה בכך שרעיונותיו הובילו להתקדמות מהותית בתיאוריה ובפרקטיקה הפסיכואנליטית.

מטרת הקורס:

במהלך הקורס נצא למסע היכרות עם משנתו פורצת הדרך של ד.ו. וויניקוט. נכיר לעומק כמה מרעיונותיו המרכזיים, נבין כיצד הם מתייחסים לתובנות שגובשו עד אז בהיסטוריה של הפסיכואנליזה, ונבחן כיצד הם נקשרים לפרקטיקה הטיפולית, ולחיים ככלל. 

תיאור הקורס: 

הקורס יתבסס בעיקרו על קריאת מאמריי המקור. כמובן שאפשר ואף מומלץ לקרוא גם מאמרים או ספרים מרשימת הרשות המצורפת, בינהם תמצאו גם פריטים של כותבים נוספים המפרשים או מרחיבים את רעיונותיו של וויניקוט. 

דרישות הקורס:

נוכחות והשתתפות בשיעור 

הצגת מאמר ועבודה מסכמת קצרה (פרטים בעניין העבודה יסופקו בהמשך)

.

נושאי השיעורים:

שיעור 1

מבוא – יוצג ההקשר ההיסטורי/תיאורטי בתוכו צמחה משנתו של וויניקוט. כן תוצג מפה כללית של התיאוריה ההתפתחותית שלו וגישתו לטיפול.

שיעור 2-5

'אין דבר כזה תינוק' – בעזרת מס' מאמרים מרכזיים בנושא נבחן את הקשר היסודי שבין התפתחותו המוקדמת של היחיד לבין המצע הסביבתי בו הוא מתפתח. זאת, מתוך זוויות התבוננות וויניקוטיאניות שונות  (מושקעות ראשונית, תלות, תהליכי בשילה, תפקיד הראי של האם וכד')

שיעור 6-7

תחום ביניים או בין חוץ לפנים – יוצג הרעיון המרכזי של מרחב מעברי, בהתפתחות המוקדמת ולאורך החיים. ההתפתחות של אובייקט מעבר וחיי התרבות. נעמיק גם בהתפתחות היכולת המרכזית המתפתחת תוך כך – היכולת להיות לבד. נבין את הקשר בין תהליכים אלו ליצירתיות, משחק וחיים משמעותיים.

שיעור 8

'שלום אובייקט!' – יוצגו המושגים 'התייחסות אובייקט' ו'שימוש באובייקט', ונעמיק בתהליך העומד בבסיס ההתפתחות מהאחד לשני. נבחן את חשיבותם בנוגע להתייחסות למציאות ולאחרים בתוכה. נבין כיצד מושגים אלו באים לידי ביטוי בטיפול, ההעברה הנגדית שהם מעוררים, ותפקידו של המטפל ביחס אליהם. 

שיעור 9-12

יישומים קליניים: סוגיות נבחרות – 'עצמי אמיתי' ו'עצמי כוזב' כיצד הם מתפתחים, באים לידי ביטוי באישיות, וכיצד נפגוש אותם טיפולית. תפקיד השנאה בהעברה הנגדית של המטפל. ולבסוף, מטרות הטיפול הפסיכואנליטי בעיניים וויניקוטיאניות. 

שיעור 13

סיכום – סקירה ואינטגרציה של הנושאים השונים שנלמדו בקורס

.

רשימת הקריאה לקורס: (מחולקת ע"פ נושאים) 

מבוא 

קולקה ר. (2001). הקדמה: המשכיות מהפכנית בפסיכואנליזה. בתוך: משחק ומציאות. (י' מילוא, מתרגם). עם עובד, תל – אביב. (עמ' 13- 52).

מיטשל, ס. א. ובלאק, מ. ג. (2006). פרויד ומעבר לו. תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תולעת ספרים. פרק 5: האסכולה הבריטית של יחסי אובייקט, ד"ו ויניקוט, (עמ' 176-206).

'אין דבר כזה תינוק'

ויניקוט, ד. ו. (1945). התפתחות רגשית פרימיטיבית. בתוך ע. ברמן (עורך) עצמי אמיתי, עצמי כוזב (עמ' 46-61). פסיכואנליזה, תל-אביב: עם עובד, 2010.

ויניקוט, ד. ו. (1956). מושקעות אימהית ראשונית. בתוך ע. ברמן (עורך) עצמי אמיתי, עצמי כוזב (עמ' 145-153). פסיכואנליזה, תל-אביב: עם עובד, 2010.

ויניקוט, ד. ו. (1960). התיאוריה של יחסי הורה-תינוק. בתוך ע. ברמן (עורך) עצמי אמיתי, עצמי כוזב (עמ' 178-198). פסיכואנליזה, תל-אביב: עם עובד, 2010.

ויניקוט. ד. ו. (1967). תפקיד הראי של האם והמשפחה בהתפתחותו של הילד. בתוך ר. קולקה (עורך), משחק ומציאות (עמ' 128-134). תל אביב: עם עובד, 1986. 

'תחום ביניים' או בין חוץ לפנים

ויניקוט. ד. ו. (1967). אובייקטים של מעבר ותופעות מעבר. בתוך ר. קולקה (עורך), משחק ומציאות (עמ' 35-56). תל אביב: עם עובד, 1986.

ויניקוט, ד. ו. (1958). היכולת להיות לבד. בתוך ע. ברמן (עורך) עצמי אמיתי, עצמי כוזב (עמ' 167-177). פסיכואנליזה, תל-אביב: עם עובד, 2010.

'שלום אובייקט!'

ויניקוט. ד. ו. (1967). השימוש באובייקט והתייחסות באמצעות הזדהויות. בתוך ר. קולקה (עורך), משחק ומציאות (עמ' 106-113). תל אביב: עם עובד, 1986.

יישומים קליניים – סוגיות נבחרות

ויניקוט, ד. ו. (1960). עיוות האני במונחים של עצמי אמיתי ועצמי כוזב. בתוך ע. ברמן (עורך) עצמי אמיתי, עצמי כוזב (עמ' 202-213). פסיכואנליזה, תל-אביב: עם עובד, 2010.

ויניקוט, ד. ו. (1947). שנאה בהעברה הנגדית. בתוך ע. ברמן (עורך) עצמי אמיתי, עצמי כוזב (עמ' 62-75). פסיכואנליזה, תל-אביב: עם עובד, 2010.

ויניקוט, ד. ו. (1962). מטרות הטיפול הפסיכואנליטי. בתוך ע. ברמן (עורך) עצמי אמיתי, עצמי כוזב (עמ' 214-217). פסיכואנליזה, תל-אביב: עם עובד, 2010.

**יתכנו שינויים אחדים ברשימה הנוכחית עליהם תיודעו כמובן מבעוד מועד. כמו כן הכוונה היא לדון במאמר אחד בכל מפגש, תוך שמירה על גמישות בעניין בהתאם לצורך.

​​קריאת רשות:

אוגדן ,ת. ה.(2001) לקרוא את ויניקוט. בתוך: על אי-היכולת לחלום. הוצאת עם עובד, ת"א 2011 (עמ'196-215 )

אוגדן, ת. ה. (2003). מרחב פוטנציאלי. בתוך: מצע הנפש. (א' רילוב, מתרגם). תל-אביב: תולעת ספרים. (עמ' 161-180).

בולאס, כ. (2000). צלו של האובייקט. (מ' קראוס, מתרגם) הסדרה הפסיכולוגית, תל-אביב: דביר (פורסם לראשונה ב-1987).

ויניקוט, ד. ו. (1945). התפתחות היכולת לאכפתיות. בתוך ע. ברמן (עורך) עצמי אמיתי, עצמי כוזב (עמ' 252-260). פסיכואנליזה, תל-אביב: עם עובד, 2010. 

ויניקוט, ד. ו. (1963). תלות בטיפול בתינוקות, בטיפול בילדים ובמסגרת הפסיכואנליטית. בתוך ע. ברמן (עורך) עצמי אמיתי, עצמי כוזב (עמ' 261-274). פסיכואנליזה, תל-אביב: עם עובד, 2010.

ויניקוט, ד. ו. (1963). מתלות לקראת עצמאות בהתפתחות היחיד. בתוך ע. ברמן (עורך) עצמי אמיתי, עצמי כוזב (עמ' 278-286). פסיכואנליזה, תל-אביב: עם עובד, 2010.

ויניקוט. ד. ו. (1967). משחק: אמירה תיאורטית. בתוך ר. קולקה (עורך), משחק ומציאות (עמ' 66-78). תל אביב: עם עובד, 1986.

ויניקוט, ד. ו. (1998). תינוקות ואמותיהן. תל אביב: דביר.

​ליטל, מ. א. (2005). חרדות פסיכוטיות והכלה .דיווח אישי על אנליזה אצל ויניקוט . תל-אביב: תולעת ספרים.

Eigen, M. (2012). On winnicott’s clinical innovations in the analysis of adults. The International Journal of Psychoanalysis, 93(6), 1449–1459.

Ghent, E. (1990). Masochism, submission, surrender: Masochism as a perversion of surrender. Contemporary Psychoanalysis, 26, 108-136.

Ogden, T. H. (2016). Destruction reconceived: On winnicott's 'the use of an object and relating through identifications'. International Journal of Psychoanalysis, 97(5), 1243-1262. 

Phillips, A. (1988) Winnicott. Cambridge, MA.: Harvard Univ. Press. Introduction (pp.1-17). 

Slochower, J. (1996). Holding and the fate of the analyst’s subjectivity. Psychoanal. Dial., 6:323-353.

​