כל פורמט מציע דרך אחרת ללמוד:
לקרוא טקסט קליני לצד ספרותי, להקשיב למקרה חי, לפגוש נקודת מבט חדשה או לעצור מול רגע של תקיעות ואי־ידיעה בקליניקה.
בעידן שמרגיל אותנו לצרוך הכול מהר, בקצרה ועל פני השטח,
הקליניקה היא אולי המבצר האחרון של העומק.
כדי לשמור על העומק הזה, גם אנחנו כמטפלים נדרשים להמשיך לנוע.
קל להישען על הידע, הניסיון והתארים שכבר צברנו.
האתגר הוא להישאר סקרנים, להמשיך לשאול, ולהבחין גם ברגעים שבהם הידע המוכר מפסיק לפתוח מחשבה חדשה והופך למסתור נפשי.
בקהילה הלומדת אנחנו יוצרים מרחב של שהייה, העמקה והקשבה.
מרחב שמאפשר לעצור, לחשוב יחד ולהמשיך להתפתח.